גרמה ופרס

גרמה מספר על ההכרות והקשר המיוחד עם שמעון פרס:

את שמעון פרס הכרתי ב-1978 באמפיתיאטרון "אורון" בפתח תקוה. לאחר ההופעה שנערכה בפני 3,000 איש, פרס ניגש אלי מאחורי הקלעים כדי להודות ולשבח והזמין אותי ללשכתו בתל אביב. זו הייתה התקופה שבה הוא הפך ליו"ר מפלגת העבודה. נפגשנו לשיחה ארוכה והוא פשוט ריתק אותי. התאהבנו והפכנו מאז לחברים הכי טובים. ב־1980 הוא היה בחתונה שלי שלוש שעות. אפשר לומר שבזכות  החברות איתו הפכתי לאיש מפלגת העבודה. חבר לשכה, חבר ועידה, חבר מרכז.

הוא היה כחבר, כאח וכאב הרוחני שלי במשך קרוב לארבעים שנה. הקשר בינינו היה אולי הקשר הכי מיוחד שהיה לי בחיים. קשר בין פוליטיקאי משופשף מרמת אביב, מהמפלגה שהקימה את המדינה, לבין בחור תימני צעיר שנולד בשכונה בראש העין והוא בכלל אמן, שחקן וזמר. הקשר הזה היכה גלים בעולם והפך לסמל ישראלי של קיבוץ גלויות וקיבוץ תרבויות.

כחבר אמיתי ובזכות האהבה שלי אליו, תמכתי בו במהלך כל השנים, למרות שניזוקתי מכך, בגלל הקיטוב שהיה אז בין הליכוד והמערך. אני הבאתי לפרס קהלים מחתכים שונים. נתתי את כל ליבי, מאהבה אמיתית שלא תלויה בדבר, ושילמתי על כך מחיר, כי 'הליכוד' החרימו אותי. כל החברים שלי ב'ליכוד'. קראו לי בוגד. ומעולם לא קיבלתי משהו בתמורה, לא שקל ולא תפקיד ולא כלום. רק נתתי. אבל אצלי חברות זו חברות אמיתית.

בשנים שהייתי איתו בידידות סבלתי מאוד מבחינת תעסוקה. היה עליי חרם. היו תקופות שהייתי חוזר הביתה עם שומרי ראש של פרס מחשש שאותקף. בדיעבד אני חושב כמה כוח ואומץ היה לי, לנפנף בגאווה בחברות הזו שפגעה בפרנסתי. היה ראש עיר תימני אחד שלא אציין את שמו שאמר לי: 'כל העיר שלי מתה עליך, אבל כף רגלך לא תדרוך אצלי בגלל שאתה מקורב לפרס.

עברתי עם פרס משברים עמוקים ביותר, קראו לי "תימני בוגד" אבל האמנתי בדרכו, בחוכמתו וביכולתו להוביל את המדינה. משפחות פרס וגרמה הפכו למשפחה אחת, עם שבתות של ג'חנון בתקופה של סוניה ז"ל ואירועים משפחתיים בשני הצדדים. אכלתי אצל סוניה לא מעט פעמים. הייתי מביא להם סירים עם מלאווח וקובנות מעשה ידיה של אשתי שושי ז"ל וערכתי לו מסיבות יום הולדת על חשבוני מתוך אהבה והערצה אליו.

בשנת 1984 בממשלת הרוטציה עם יצחק שמיר, היה דיבור חזק במדינה שפרס לא יכבד את הרוטציה ואז בתו ציקי התקשרה אליי ואמרה: "לא יכול להיות שאבא שלי, ראש ממשלה בישראל, עוד מעט מפנה את הכסא ולא היה מעולם בשכונת התקוה. אחרי השיחה פניתי לחופני ולעוד איש בעל זרועות בשכונת התקוה שיעזרו בארגון המפגש.

מפקד המחוז במשטרה פנה אליי וטען שאני לוקח על עצמי משא כבד ומסוכן מאוד וביקש ממני לרדת מהעניין. עניתי לו שהבקשה הגיעה מציקי בתו של פרס והוא מוזמן לדבר איתה. הוא עדכן שהיא עומדת על דעתה לקיים את האירוע ואז נקבעה לי פגישה אצל פרס בירושלים. בכניסה ללישכה עמדו כל הבלייזרים (יוסי ביילין, אורי סביר, אבי גיל ועוד) שאמרו לי שאני לוקח על עצמי סיכון גדול מידי ושהם לא בתמונה ולא מוכנים לקחת אחריות על האירוע. הם עירערו לי את הבטחון והחלטתי לחזור מיד הביתה. כשהייתי בנסיעה חזרה, קיבלתי טלפון מהמזכירה של פרס שביקשה שאחזור ואעלה אליו דחוף ללשכה. פרס שאל למה לא נכנסתי אליו וסיפרתי לו את הסיפור עם מפקד המחוז והבלייזרים שהבנתי מהם שצריך לרדת מהסיפור והתשובה שלו היתה בצעקה: "ניסים, אני ראש הממשלה אומר לך ניסים תעשה, סומך עליך".

אז עשיתי והיה אירוע מטורף ומאובטח עם 2000 שוטרים, מסוק באויר, אנשי שב"ק, אנשי בטחון, תכניות טלוויזיה מכל העולם וכמובן האיש בעל הזרועות בשכונה שהיה צמוד אליי כל הערב. זכור לי שמישהו הרים שלט לא ראוי באויר והוא דאג שהשלט יירד מייד. שכרתי מסעדה חדשה שרק נפתחה, 'מסעדת דאלאס' והזמנתי 200 איש, נציגיויות של כל המגזרים בישראל: אנשי תקשורת, רדיו וטלוויזיה, אמנים, זמרים, פוליטיקאים, אנשי צבא, נציגים מהספורט, ביניהם: אביגדור קהלני שהגיע מהצפון במסוק, (באותו ערב פרס אמר לו שישמח להיות החונך שלו בפוליטיקה כשישתחרר מהצבא), עפרה חזה ועוד רבים וטובים.

במהלך השנים מאז שמרנו על קשר כל הזמן. מסיבות, אירועים משותפים ופגישות אישיות. חלפו השנים ופרס התמנה לנשיא המדינה. חודש אחרי שהתמנה, הוא הזמין אותי לארוחת צהריים במשכן ואמר לי (מחקה את פרס): 'נסים, אני רוצה שפעם בשנה תעשה במשכן אירוע פולקלור מזרחי עם כל הכוכבים מהז'אנר. בנוסף אשמח שתהיה היועץ החברתי־תרבותי שלי. כמובן ללא תשלום. אמרתי מייד כן, באהבה רבה, אבל עברו שבועות וחודשים ולא קרה כלום, עד שנודע לי ממקורות בבית הנשיא שגברת אפרת דובדבני מנכ"לית בית הנשיא מידרה אותי.

ראיתי אותו בפעם האחרונה שלושה שבועות לפני שאושפז באירוע משפחתי של משפחת פרס. עזרתי להביא אותו מהרכב. הוא נראה לא טוב וכבר אז הבנתי שמשהו עומד לקרות. הוא היה לי כאח, כחבר, כאבא וכמורה דרך. לא היה ולא יהיה כשמעון פרס ז"ל. באלבומי האחרון 10, כתבתי לכבודו שיר: "שמעון היקר".