בזמן שגרמה עבד על אלבומו השביעי "בא בזמן" ב-1992, טלפן אליו יום אחד מאיר אריאל והציע לו להקליט אלבום משותף בחברץ CBS. גרמה הסכים והשניים החלו חזרות אך תוך כדי עבודה, הפרוייקט נגנז.
לאחר גניזת האלבום הרגיש מאיר אריאל צורך לרצות את גרמה והזמינו לביתו הפרטי ברחוב הירקון 110 בתל אביב, כדי לתת לו במתנה שיר שכתב עשור קודם שנקרא "ציונה". אריאל ביקש מגרמה לא לשתף בעניין את אשתו תרצה כדי שלא תכעס. באותה תקופה היה מקובל שאמנים משלמים לכותב בעבור שיר שקיבלו. מאיר אריאל קידם את גרמה בכניסה לביתו ונתן לו שיר באורך 15 דקות! גרמה הבין מייד כשראה את השיר שיש לו משהו חזק ביד, אך חשב שיש צורך לקצרו ואריאל הסכים איתו.
באלבום הזה עבד גרמה עם המעבד אפי שושני שעשה במקביל גם מוזיקה לתיאטרון. כשהגיעו לעבודה על "ציונה", השיר האחרון באלבום, לא הצליח גרמה להתחבר לאף אחת מהסקיצות שהציע שושני והוא התפטר מהפרוייקט. גרמה לא התייאש ועדיין חשב שיש לו ביד יהלום שזקוק לליטוש שיבוא מחיבור אמיתי בין מזרח למערב, הן בטקסט והן בלחן.
אחרי חיפושים מצא גרמה את נגן הקאנון אברהם דוד הכהן ז"ל שהכניס בחכמה את המוטיב המזרחי שהיה חסר לו בשיר, מה שעשה את ההבדל. לאחר שעבדו יחד באולפן חודש שלם על השיר, צלצל הטכנאי ללא ידיעתו של גרמה לשושני המעבד הראשון של שיר שהגיע לשמוע ואהב את התוצאה.
בסופו של דבר, קנה גרמה בית בזכות השיר הזה. תרצה ומאיר אריאל קיבלו 60,000 ש"ח מאקו"ם על השיר, דבר שלא היה וכנראה גם לא יהיה כדוגמתו.
