גרמה מספר על רעייתו האהובה שושי ז"ל:
מותה של רעייתי ואהובת ליבי שושי ז"ל, שנפטרה בגיל 58 ממחלה קשה, טלטל את חיי ואת חיי ילדיי שירה, ליהי וצדוק. חוויתי כאב וקושי שלא הכרתי. בוויטרינה מיוחדת בארכיון בביתי, בית גרמה, שמורים המשקפיים והתיקים שלה ולצידם שמורות תעודת הנישואים שלנו והעדות שלה בוועדת החקירה הממלכתית לחטיפת ילדי תימן מ־2001, שם העידה על היעלמות אחותה מרים. את השיר שנכלל באלבומי האחרון "10", "אלוהים יברך אותך", כתבתי והלחנתי לזכרה.
חייתי עם שושי עשרות שנים והיא היתה איתי לאורך כל הדרך ותמכה בי. אישה נפלאה ממושב אליכין. הכרנו במסיבה בגבעתיים והתחתנו אחרי שנה וחצי, ב-20.8.1980. לקחתי הלוואה ועשיתי את חתונת השנה במלון שרק נפתח (אינטרקונטיננטל של היום) עם 1,500 איש, ביניהם כל המפורסמים של התקופה, אמנים ואנשי תקשורת. אורח הכבוד בחתונה היה כמובן שמעון פרס.
הבאנו יחד שלושה ילדים וגרנו בפתח תקוה בבית עם חצר קטנה שרכשתי שמונה שנים קודם. אני עבדתי יומם וליל למען המשפחה ולמען עתיד ילדיי ושושי ניהלה את ענייני הבית והילדים ופתאום היא נפטרה. זו היתה המכה של חיי. חודש לפני שהיא התמוטטה קניתי לשנינו שתי חלקות קבר בבית העלמין של ראש העין, שורה ראשונה, מקומות 14 ו־15. כמו כן קניתי גם קבר צמוד אלינו לאחותי רחל מעדני, אלמנה שבעלה נפל במלחמת ששת הימים והשאיר ארבעה יתומים. אף פעם לא חשבתי לקנות קברים ואין לי מושג למה דוקא חודש לפני פטירתה הלא צפויה, החלטתי לקנות.
מזה 50 שנה, אני נוהג להתחיל את השבוע בעלייה לקבר של הוריי ומשפחתי. בדרך כלל אחרי הדלקת הנרות בבית העלמין, אני ממשיך לסידורים, הקלטות, חזרות וכו' ודוקא באותו יום ראשון, הלב אמר לי משום מה לחזור מבית העלמין הביתה.
כשחזרתי ראיתי שהדלתות של הבית פתוחות והסנדל של שושי זרוק בכניסה. מייד הבנתי שמשהו לא בסדר והלב שלי דפק. חיפשתי אותה ולא מצאתי, צעקתי והיא לא ענתה. התקשרתי לאלונה דור קולן חברה משותפת שהגיעה באופן מיידי ויחד חיפשנו אותה. בסוף מצאנו אותה בדירה של הדיירת שלנו ריקי מרום שהיתה עוזרת לה עם הכלב והתוכים, שוכבת מתחת לשולחן עם קצף בזווית הפה, אחרי שבץ מוחי. מסתבר שהלכה להאכיל את התוכים שלה.
צרחתי ולמזלי אלונה היתה איתי, כי אחרת לא הייתי עומד בזה. הגיע אמבולנס ושיגעתי את הנהג שייסע הכי מהר לבלינסון. אחרי שלושה ארבעה ימים היא חזרה להכרה, עשו לה צנתור בראש, ובבדיקות גילו לה סרטן מפושט בכל הגוף. היא יצאה מהבית ולא חזרה אליו יותר. זה לקח חודש וחצי. הייתי לידה כל יום, לא עזבנו אותה לדקה. זו היתה טראומה לי ולילדים, שאני לא מאחל לשונאים הכי גדולים שלי.
היא נפטרה בערב כיפור, זה אומר שהיא צדקת. בקושי הספקנו לעשות טלפון אחד אבל השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים והגיעו להלוויה 2,500 איש, כמעט כל חבריי הכנסת, אמנים, אנשי תקשורת וחצי מתושבי ראש העין. למזלנו ניידת ליוותה אותנו ופתחה לנו ביוזמתה את המסלול לבית העלמין, שנספיק לקבור אותה לפני כיפור. יהי זכרה ברוך.
